יוֹנָתָן זַיִיד

הייתה כשבאו לצלם את סבא שלי לכתבה לערוץ הראשון. אורי גולדשטיין הבמאי, ראה ילד קטן עוקב אחרי סבא שלו ושאל אותי אם אני אוהב היסטוריה? עניתי לו שזה לא זה, אני פשוט אוהב לראות צוותי צילום.

את שנותיי בתיכון העברתי בעיקר בטלוויזיה הקהילתית של קריית טבעון. צילמתי טקסי חנוכת כיכרות, ימי זיכרון ומשחקי כדורמים סוערים. דודה שלי, אחינועם, שעבדה בקול ישראל, הבחינה במשיכה שלי לתקשורת וחברה אותי למגזין הנוער "בראש צעיר" ברשת א'. כך יצא לי פעם בחודש לנסוע בשלושה אוטובוסים לירושלים לערוך ולשדר תוכניות רדיו בשידור חי. 

את אהבת הנעורים הזו המשכתי בחיי הבוגרים. התקבלתי לבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה ואחרי שנת לימודים אינטנסיבית בחרתי לרדת מירושלים לתל אביב והשלמתי תואר ראשון בחוג לקולנוע באוניברסיטה. את סרט הגמר שלי "וינצ'ילייטה" צילמתי בטירה עתיקה בטוסקנה, בעקבות מקום ואנשים שהשפיעו על חיי והוא נבחר להשתתף בפסטיבל דוק אביב.
 

את הרעיונות והדימויים בשנים שאחרי הלימודים, הגשמתי בעיקר בצילום. הסתובבתי בארץ ובעולם. שהיתי בחדרי ניתוח, במוסכים, בניסויים בלב ים, בבתי אבות... סביב גיל שלושים ביימתי כתבות ליומן עם איילה חסון בימי שישי, בשלהי ימי הערוץ הראשון. מאוחר יותר כשתאגיד כאן נפתח, התחלתי ליצור עבורו סדרות רשת ותכנים, ביניהם הסדרה "זוגות" שיצרתי יחד עם לוסי איוב.

 

באופן טבעי עברתי עם השנים מצילום לבימוי ולשילוב בין השניים. היום אני מעורב בפרויקטים שלי משלב הרעיון והתסריט ועד הסרט הסופי. אני משתף פעולה עם אנשי מקצוע נפלאים, חלקם מלווים אותי עוד מימי הלימודים.